השיירה להר הזיתים (מאת זכריה אלחנתי)

"ויצא ה' ונלחם בגויים ההם כיום הלחמו ביום קרב"

"ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים על פני ירושלים מקדם"

"ונקבע הר הזיתים מחציו מזרחה וימה גיא גדולה מאד"

זכריה פרק י"ד – פסוקים ג' – ד'

שבט תש"ח. מאורעות הדמים מחמירים והולכים , וכל יום תובע קורבנותיו.

כ"א בשבט – שעה עשר בלילה. זה עתה סיימתי משמרתי ונפניתי לישון, להיכון למחר בבוקר, ל"ג'וב" הקבוע בימי שני וחמישי, והוא –  ליווי השיירות להר הזיתים, להטמנת גופות הנפטרים הנאספות בבית החולים "ביקור חולים".

לפתע, התפוצצות אדירה מחרידה את השלווה; המום מעוצמת ההתפוצצות, נים ולא נים, ועד מהרה נודע לי: "מכונית תופת התפוצצה ברחוב הסולל".  בנין ה"פלסטין פוסט" עולה באש. כיתת הצלה מתארגנת חיש מהר ונזעקת לפעולת הצלה.

שעת השינה חלפה ואיני יכול לעצום את עיניי. הבוקר קרב. שמועות מהלכות על מספר הקורבנות ותיאורי הנזקים המסמרי שיער. רוח חזקה מסייעת להתלקחות האש.

קמתי וחיכיתי לצאת שיירת ההלויות כמתוכנן.  השעה חמש ושלושים בבוקר. המשוריין (אוטובוס) כבר מוכן לצאת לדרך. שלוש חברות מצפינות בתוך בגדיהן סטן מפורק ללא קת, הן נכנסות למשוריין ראשונות, ואנו, שלשה בחורים אנשי ההגנה, נכנסים אחריהן. כל אחד מאיתנו מתיישב ליד אחת החברות. מתמקמים סמוך לאשנב המשורין כדי לאפשר תצפית מתאימה ולמנוע הפתעת המלווים מהתקפה של אספסוף ערבי.

מבית החולים "ביקור חולים", בשקט ובדממה, נישאות גוויות הקדושים והנפטרים ומונחות על אוטו משא. אנשי חברה קדישא עושים עבודת קודש, והמושג "גחשא" –  גמילות חסד של אמת – מקבל כאן מושג של קדושה אמיתית. תשע גוויות מוכנות לליווי למנוחת עולמים.

בהשתאות ובהערצה היבטנו על אנשי חברה קדישא שמילאו תפקידם במסירות ובדבקות בימי המצוקה ההם.  למרות שאחד מחבריהם נפל חלל בעת מילוי תפקידו בהר הזיתים, תוך כדי הטמנת הגוויות בהלוויה קודמת, לא נפלה רוחם ולא נרתעו מלהמשיך במלאכתם, חרף הסכנה.

השעה שש. השיירה זזה לכיוון הר הזיתים, דרך הר הצופים. ליד משטרת מאה שערים נילווה אליה משמר מזוין של "השילטון המנדטורי" – הניטרלי כביכול, אשר הוראותיו היו שעם שריקת כדור אחד, מצווים המלווים להחזיר את השיירה העירה; תפקידנו היה, כמובן, להתנגד בכוח לאפשרות כזאת, כאשר בידי כל אחד מאתנו סטן ומחסנית כדורים אחת, ובידי הבחורות מחסנית נוספת כרזרבה.

אנשי חברה קדישא הזקנים מלמלו מזמורי תהילים; הם שאלו לשמנו והתפללו בלחש לשלומנו. לא פעם היו עדים לעוז רוחם של חברינו. במו עיניהם ראו כיצד פוזרה כנופית ערבים גדולה על ידי לוחמינו, בהר הזיתים ובסביבתו.

בעוברנו דרך שיח' ג'ראח, השכונה הערבית הידועה בפורעיה, המשיכו אנשי חברה קדישא בתפילתם החרישית, ואנו – עינינו רתוקות לאשנבים על מנת למנוע התנפלות הקלגסים הערבים.  נוכחותנו במשוריין, בלי ספק, עודדה את רוחם של המתפללים.

השיירה ממשיכה בדרכה; אנו עוברים על פני הר הצופים, ולרגע פגה המתיחות. אנו מתקדמים לקראת "קבלת הפנים" בכפר א-טור, עוד כפר המוכר באיבתו לישות העברית.

המשוריין זוחל בדרך לא דרך; מבעד לאשנבים מתגלים פרחחים השולחים מבטי איבה; כאן אנו מוקפים מכל עבר ע"י האספסוף הערבי; אנו מוכנים לכל הפתעה. דומיה מסביב. השיירה מתקדמת לאיטה לעבר הר הזיתים. בהגיענו למקום הקבורה, אנו קופצים ראשונים מן המשוריינים וכל זוג תופש עמדה. אנשי הבטחון המנדטורי נראים שלווים לגמרי, אך אנו, חיינו שלנו ושל אנשי חברה קדישא תלויים מנגד, וכאן היוזמה עוברת לידינו.

כאמור, שלושת הזוגות מצטרפים כל אחד לאחת החוליות של "חברה קדישא" – שלוש במספר, ובעת שכל חוליה עושה עבודת קודש וקוברת את הגוויות, אנו צופים מסביב.

מרחוק נראים כמה ערבים, כשראשיהם מכוסים בכפיות. משהתקרבנו לעברם, נתגלו הערבים כשרוביהם על כתפיהם. הקברנים המשיכו במלאכתם, באומץ לב שלא יתואר.

בת זוגי ואני לא גרענו עין מתנועותיה של הכנופיה. ההוראות היו ברורות; כל תנועה חשודה, תגרום זינוק לתוך אחד הקברים והשבת אש, בשעת הצורך.

הרוח מתחזקת והופכת לסערה; עוד מעט ותשא אותנו מי יודע לאן. טכס הקבורה נמשך כשעה, ואילו בשבילנו הפכה שעה זו ליום תמים; בכל רגע עלולה האש להתלקח.

 הטכס תם.  אנו חוזרים איש איש למקומו. דלת המשוריין נסגרת וניתן האות לשוב העירה.

איש חברה קדישא בעל זקן רב מידות, מחלק סוכריה לכל אחד וכך מתפתחת שיחת רעים.  ידידי, הצעיר מבין השלושה, מתלוצץ תוך כדי תצפית.

"הסכנה חלפה" הוא מכריז, עם עוזבנו את שיח' ג'ראח. המועקה התפוגגה.

למותר להוסיף כי כל תפקיד שהוטל עלינו מילאנו במסירות ובדבקות, אך תפקיד מיוחד זה, של ליווי השיירה להר הזיתים, השרה בנו רגש של גאווה על כי חלקנו כבוד אחרון לנפטרים.

רשימה זו מוקדשת למפקד הפלוגה מוסה סלומון ז"ל אשר כבדתי והערצתי.

ביטול ליווי השיירות להר הזיתים

לאחר ההתקפה הזדונית על "שיירת הדסה" בה נרצחו למעלה משבעים אזרחים, ביניהם רופאים, אחיות, אחים ועובדי בית החולים, בוטלו השיירות להר-הזיתים, ונפתח בית קברות זמני בשכונת שיח' באדר ע"י שכונת רוממה בירושלים.

זכריה אלחנתי.

מודעות פרסומת

One Response to השיירה להר הזיתים (מאת זכריה אלחנתי)

  1. שדה צדיק פרידה הגיב:

    אבי השוטר חיים צדיק נהרג ב16.1.48 בשיח גארח בדרך להר הצופים .
    הוא נקבר בהר הזיתים. מצבה הוקמה בהר הרצל.
    עם איחודה של ירושלים נמסר לנו כי מקום קבורתו זוהה.
    אנחנו צאצאיו שנולדו לאחר שנהרג, מבקשים לדעת מי זיהה?
    והאם זה ודאי.
    חיים ואלחנן צדיק תאומים שנולדו לאחר הרצחו
    ופרידה צדיק בת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: