ורדה שמיר: ליווי להר-טוב

להלן סיפורה של ורדה שמיר על הליויי להר-טוב ב-26 בדצמבר 1947, בו נפלו חברינו שמואל תשבי, דב שיינבלום ואלדד קישוני. יהי זכרם ברוך.

ליווי להר-טוב

ורדה שמיר באנדרטה לזכר שמואל תשבי, דב שיינבלום ואלדד קישוני

ורדה שמיר באנדרטה לזכר שמואל תשבי, דב שיינבלום ואלדד קישוני

האנדרטה לזכראלדד קישוני, דב שיינבלום ושמואל תשבי

האנדרטה לזכר אלדד קישוני, דב שיינבלום ושמואל תשבי

מודעות פרסומת

6 Responses to ורדה שמיר: ליווי להר-טוב

  1. אלי ניר הגיב:

    אני אלי ניר אחד מששת הלוחמים שעזבו להזעיק עזרה לשיירה.
    ברגע הראשון היה לנו הרוג ופצועים אחד עוד הספיק לצעוק לנו שלום
    חברים שחשב שהוא הולך למות. היריות נמשכו האוטובוס קבל כדורים במנוע והשיירה נעצרה, תוך היריות האש של התוקפים זחלנו דרך הדלת האחרוית החוצה לתפוס מחסה מהאש לכוון הנגדי של ההתקפה, אני ועוד ששה חברי ביניהם המ' כף שלי הסתתרנו מאחורי סלעים מהאש, לאחר התייעצות בנינו הגענו למסקנה באם לא נזעיק עזרה אנו כולנו נשחט וזאת לאור הניסיון מתגבורות שיצאו לעזרת ישובים שונים הותקפו ולא הגיעו ליעדם. עזבנו והתחלנו לרוץ לכוון לטרון דרך השדות. בדרך פגשנו ברועים ערבים והם הזעיקו כפריים ערבים ובינתיים דהר על ידנו פרש על סוס, ערבי עם חרב ארוכה ביד וצועק ג'יהאד הטבח איל יהוד הרוכב עזב אותנו והלך להזעיק עוד ערבים, ומספר רב של ערבים אחרינו, היה לנו רימון שזרקנו על הרודפים ומזלנו הרע לא התפוצץ, זה היה רימון ישן ממלחמת העולם הראשונה היה לנו גם אקדח ירינו אולי הצלחנו לעצור אותם לזמן מה ואנו ממשכים לרוץ. אני זרקתי את מעיל החורף שהיה עלי בכדי להקל על הריצה ונשארתי בלי מעיל שבועות רבים בחורף. גם הכסף שלי, 5 לירות, היו במעיל. תוך הריצה אחד מאיתנו התמוטט ונפל והערבים התנפלו עליו עם סכינים וכל זה היה צעדים ממני.
    לא יכולנו לעזור לנפגע הם היו רבים עם סכינים ומקלות
    כדורים לא נשארו באקדח, הקורבן עצר את הערבים משהו ואנו הצלחנו להגיע לכביש הראשי ירושלים תל אביב למחנות הבריטים בלטרון, פגשנו בקצין בריטי מחיל השריון, אמרנו לו שאוטובוס עם אזרחים בדרך להר טוב מותקף ואנו מבקשים עזרה. הקצין הבריטי היה אדם מיוחד הוא קבל את הבקשה ומיד יצא עם חיילים ומשוריין תותח ומכונות יריה לכוון הר טוב. אנו חמישה חברים יצאנו מהמחנה לטרון לכביש ירושלים תל אביב למזלנו פגשנו בשיירה אספקה וליווי משורינים בדרכה לעלות לירושלים.
    בקשנו והסברנו למפקד השיירה את מצב התגבורת שלנו שהיא על סף אבדון, הוא הסביר שהוא מצטער והם לא יכולים לסטות מהמשימה להביא את השיירה בשלום לירושלים, הוא הסכים לצרף אותנו לשיירה, רק הגענו לכניסה לשער הגיא מטר יריות מכל הכוונים מהכפר דיר איוב סריס,
    המלווים והמלוות כולם אנשים פלמ"ח מחזרים אש וממשכים בנסיעה לדבוק במטרה, ורק הגענו ליד הקסטל ושוב התקפה ויריות על השיירה והיו גם נפגעים. לבסוף עברנו את כל התלאות והגענו לירושלים, מיד נגשנו למפקדה שלנו של ההגנה ומסרנו את כל קורות התגבורת שיצאה להר טוב ויצאה תגבורת לכוון הר טוב לשיירה, בינתיים התגוברת שאנו הזעקנו עם החיילים הבריטים הם שהצילו את כל שאר החברים.

  2. אלי ניר הגיב:

    מעניין הסיפור של נהגי אגד של האוטובוס. כלכך חשוב היה לנהגים לספר על האוטובוס ולא התיחסו לסנכת החיים שבה היו נתונים ללא הגיעה העזרה שבה הם ניצלו.
    סיפורו של אוטובוס 2781M
    אוטובוס חדש של חברת אגד פורד סופרוייט 2781M ועליו שני נהגים. נשלח כדי להסיע את אנשי החיש להר טוב. כשהסתיים הקרב הקשה, עם הגעה אנשי המשטרה הבריטית נדרשו הנהגים להשאיר את האוטובוס במקומו אך הם סירבו כי ידעו שהאוטובוס יוצת ע"י התוקפים הערבים. הנהגים אפילו נתנו שוחד לקצינים הבריטים, 50 לירות ארץ ישראליות. אך הקצינים השיבו שנשלחו להציל אנשים, לא מכוניות.
    הנהגים לא ויתרו, הויכוח נמשך ובסופו של דבר נגרר האוטובוס עד שער הגיא בידי משוריין שהובא למקום במיוחד. משם כבר לא הצליח המשוריין לגרוג את האוטובוס הגדול. למרבה המזל התברר שניתן לתקן זמנית את המנוע ואת מיכל הדלק שנפגעו. האוטובוס הותנע מחדש בדחיפה והצליח להגיע בשלום לירושלים.
    האוטובוס טופל שופץ ושוקם במוסך אגד בעיר. אך שלושה חודשים לאחר שחזר לפעילות נפל בידי הלגיון הירדני לאחר שהותקף שוב הפעם כשהיה חלק משיירת נבי דניאל שיצאה לגוש עציון ונתקלה במארב בדרכה לעיר.

  3. אלי ניר הגיב:

    אני אלי ניר אחד מששת חברים שרצנו להזעיק עזרה למותקפים.
    היום בכל פעם שאני נוסעת בכביש ירושלים- תל אביב אני נזכר ועולה לי בראש את הריצה בשדות ואת הרדיפה שלהם, של הערבים מאחורי מנסים לתפוס אותנו והצעקות שלהם "הדבח אל יהוד". והם רק צעדים מספר מאחורינו ואני בכוחות אחרונים מתאמץ לחמוק מהם.

    תכובתו של ראובן לוי אחד מששת הבחורים שרצו להזעיק עזרה:
    לשיירה להר טוב ב26 לדצמבר 1947.
    ראיתי את הרודפים הערבים תופסים את אלדד קישוני, לא המשכתי לרוץ. עמדתי וראיתי איך 20 ערבים טובחים אותו במשך כמה דקות בסכינים, והוא לא הוציא הגה. אחרי שגמרו אותו הם התפנו אלי ואז המשכתי לרוץ, זה היה המחזה המחריד ביותר שראיתי בחיי. עוד שנים אני שומע את הצעקות שלהם "בחרב מוחמד ננצח"
    מהעיתון "כלהעיר" 14.12.2007

  4. תאור אוטנטי נמצא גם בספרו של חיים ליברמן 'עשר שניות באפריל' בהוצאת 'דיונון'll

  5. אלי ניר הגיב:

    חיים הייתי מאוד מעונין לדעת את תגובתך ומה אתה יודע על השיירה והעזרה להר טוב היום אנו מתקרבים לתאריך 26 לדצמבר היום בו הותקפנו בדרך להר טוב והיום היו הנופלים . אלי ניר

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: