דבריו של דוד גילת בטקס חנוכת "שלהבת עציוני"

18 בדצמבר 2011

כבוד נשיאת קרן ירושלים, הגב' רות חשין, כבוד יו"ר עמותת גדוד מוריה, רומק פיין, משפחת בלומפילד, חברים ואורחים נכבדים.

אני עומד כאן היום נרגש ונפעם מעצם המאורע שאנו מציינים, הסרת הלוט מעל האנדרטה לזכר הנופלים בחטיבת עציוני, שלחמו ונפלו בקרבות על ירושלים; לוחמים, אשר, מסיבות היסטוריות, עלילות גבורתם ושלל הקרבות שלהם לא סופרו, או אולי נכון יותר לומר לא קיבלו מספיק דגש בלימודי ההיסטוריה של תולדות המדינה והמערכה על כינון בירתה ההיסטורית.

הסיפור הוא סיפורם של מתנדבי חיל השדה (החי"ש) הירושלמי, אשר גויסו לאלתר מיד לאחר ההכרזה באו"ם על הקמת מדינת ישראל ביום כ"ט בנובמבר 1947, ולחמו בנחישות ולא הירפו עד שוך הקרבות.  בעמוד הראשון בסיפרו תשעה קבין שיצא בהוצאת מערכות, מביא הסופר יצחק לוי (לויצה), את עדותו של שמואל גוטליב (אז בן 19), אשר פיקד על כיתת חי"ש שגויסה ב- 30 בנובמבר והוצבה ליד המרכז המסחרי בצפייה למתקפה הערבית, מתוך עדות (שנמצאת שבארכיון צה"ל) שניתנה בסמוך לאחר הקרבות:

"היינו כעשרה איש, מצויידים באקדחים, רימוני יד וסטן אחד או שניים. ההוראות שקיבלנו היו לפתוח באש אם נותקף על-ידי מזויינים. האנשים לא היו כיתה אורגנית ואני לא הייתי מ"כ שלהם"

האנשים הצעירים האלה הבינו שבגופם ובנפשם הם קובעים את ההיסטוריה של עם ישראל ושל ירושלים. "זוהי מלחמת העצמאות" כתב אז ביומנו, משה סולומון ז"ל – מפקד פלוגה בגדוד החי"ש הראשון של ירושלים, הוא גדוד מוריה, אשר כעבור זמן נפל בקרב ניסיון הפריצה לשער יפו.

האנדרטה הזאת, והטקס הזה שיש לנו הכבוד להיות נוכחים בו, הם סגירת מעגל של אותה קבוצה של צעירים, אשר התחילה את המלחמה כאן, סמוך לטחנת הרוח שליד ימין משה, כפי שמעיד שמואל גוטליב ז"ל בעדותו המצוטטת בספר תשעה קבין:

"הייתי צריך לעמוד בבחינה ב- 2 בדצמבר. אולם לא ניגשתי לבחינה כיוון שנקראתי בשל ההתפרצות במרכז המסחרי. הורידו אותנו באוטובוסים לבית ההסתדרות…. בבית ההסתדרות ארגן אותנו שמואל מטות שוב, לפי המבנה שקיבלנו באוטובוסים. "חומשנו" [במרכאות] במקלות, דליים,  סחבות וכלי נשק מועטים וקיבלנו הוראה להגיע לימין משה. …. ליד מלון המלך דוד עצרונו שוטרים בריטיים שחסמו את הדרך. על פי פקודתו של שמואל מטות בצענו הסתננות יחידים לקרבת טחנת הרוח שליד ימין משה, ומשם התקדמנו למרכז המסחרי…"

אולם סגירת המעגל אינה רק במיקום הגיאוגרפי כמובן. סגירת המעגל היא בראש ובראשונה של חיילי גדוד מוריה וחיילי חטיבת עציוני, שזוכים היום להנצחה כפשוטו – להיות חלק מהנוף הנצחי והקסום של ירושלים. כפי שראוי להם.

הדור ההוא של אותם הצעירים, אשר בזכותם אנחנו יכולים לעמוד כאן היום ולהשקיף על העיר העתיקה,  הולך ונעלם, ואלמלא קמו חברי העמותה והנציחו את פועלה של החטיבה בשלהי חייהם, בתחילה בספר שכתב הסופר מאיר אביזוהר ז"ל, וכעת בפסלו של האומן גדעון גרץ, היו הדברים שוקעים בתהום השיכחה.

הדחף הזה של אנשי עמותת ותיקי גדוד מוריה, ובראשם היו"ר רומק פיין, להגיד לעולם ולדור הבא, אינו רק יעוד אישי –  בבחינת "והגדת לבינך", שהיא מצווה גדולה בפני עצמה, אלא גם מילוי חובה מוסרית כלפי אלה שהיו ונלחמו איתם,  אך לא זכו ליהנות מפרי האדמה שעליה מסרו את נפשם, וכלפי אלה שכבר הלכו לעולמם.

ובהקשר זה,  אני רוצה לספר לכם על סגירת מעגל אישי שלי, הרגע, כאשר אני עומד כאן לפניכם ונושא דברים. הקשר שלי  לעמותה הוא ביטוי לניסיון שלי למצוא את דרכי אל אבי, שמואל גילת (גוטליב) ז"ל – הוא עד מס' 25 בספרו של לויצה, אשר נפטר בדמי ימיו, כשהיה  יועץ כלכלי לשגרירות ישראל בלונדון. אני, בנו השלישי,  הייתי אז בן כחודשיים ולמעשה לא הכרתיו מעולם, אך סיפור חייו המרתק השזור בעבותות ובנימים דקים בביוגרפיה של מדינת ישראל, מן הראוי שיוזכר ויסופר.

שמואל גוטליב נולד בפולין ב- 13 בנובמבר 1928, ועלה ארצה עם משפחתו כשהיה בן 5 בשנת 1934. הוא נחשב לתלמיד מבריק בבית הספר היסודי תל נורדוי בתל אביב ובגמנסיה הרצליה, אותה סיים בשנת 1945, בהיותו בן 17. עוד קודם לכן, בשנת 1943 בהיותו בן 15, הצטרף לארגון "ההגנה" ועם סיום הגימנסיה הצטרף להכשרה מגוייסת בקיבוץ מצובה. התקופה הייתה תקופת המאבק והמרי, ושמואל השתתף באופן פעיל בפעולות ה"הגנה", ובעקבות "השבת השחורה" (29.6.46) אף נאסר על ידי הבריטים ונכלא בכלא עכו לתקופת מה. לאחר שהתפרקה ההכשרה, החליט להמשיך בלימודים, והוא התקבל ללימודי כלכלה באוניברסיטה העברית בשנת הלימודים תש"ז (1946-47). אך למד 3 סמסטרים והנה פרצה מלחמת השחרור. כחבר הגנה ותיק נטל חלק פעיל כמפקד מחלקה, ואף השלים את קורס הקצינים הראשון של צה"ל במחנה אליהו (דורה) בנתניה במאי 1948. הוא היה המפקד הצעיר ביותר ששירת בצה"ל (בן 19 וחצי), השתתף בקרבות רבים, ואף נפצע פעמיים, פעם אחת בקרב סן סימון, כאשר היה מפקד המחלקה שהחישה תחמושת למנזר ונפגע מרסיס (מאותו משוריין עירקי, המפורסם מהספר "יונה ונער" של מאיר שלו), ופעם נוספת כאשר עלה על מוקש לקראת סוף המלחמה, לאחר שהועבר לחטיבת "הנגב". הוא השתחרר בדרגת סרן במאי 1949 ביחד עם כל הסטודנטים ששבו ללימודים. לאחר שהשלים לימודי מוסמך אצל פרופ' פטינקין, החליט להמשיך את לימודיו בארה"ב. באותה עת נישא לאימי, עדה לבית גלברג (שנמצאת כאן היום), ויחדיו נסעו לניו יורק. בגיל 25 הוא השלים את לימודי הדוקטורט באוניברסיטת קולומביה, ואף החל לעבוד כמרצה שם, כאשר במקביל שימש כיו"ר ארגון הסטודנטים הישראלים בארה"ב, ונתן הרצאות בפורומים שונים על המדינה החדשה. בארה"ב נולד לעדה ושמואל בנם הבכור דן (אשר לימים נפל במלחמת יום הכיפורים). שמואל ועדה שבו לישראל ב- 1955, ואז עבד שמואל במשרד האוצר בעמדה בכירה. באותה עת נולד בירושלים בנם השני יונתן (הוא חבר בעמותה ונמצא כאן היום).  ב-1959 מונה שמואל ליועץ כלכלי בשגרירות ישראל בבריטניה, וביום 13 בנובמבר 1960, ימים ספורים לאחר שהודע לו על מינויו כציר כלכלי בוושינגטון, בגיל 32 בדיוק, נפטר כתוצאה מהתקף לב פתאומי. לוי אשכול וגולדה מאיר ספדו לו בהלוויתו. עצם הסיפור הזה כאן בפורום הזה, היא סגירת מעגל אישי.

לסיום, אני לא יכול שלא להזכיר את פועלו של רומק פיין, שלאחרונה מלאו לו 90 שנה – יבדל"א,  אשר לא חסך כל מאמץ, ובאופטימיות נעלה, לא חדל להאמין ולו לרגע, שאנדרטה זאת תקום. הכוחות הנפשיים והפיזיים שיש לו להמריץ את הזולת לבצע את העבודה על מנת להביא רעיון לידי ביצוע מעוררים השראה. לי אישית אין ספק שאלמלא רומק לא הייתה קמה האנדרטה. רומק לא עבד לבדו ותודות גם למיקי כהן, יעקב יולוס, מוסה ירקוני ויסלח לי מי ששכחתי להזכיר את שמו.

אני סמוך ובטוח שהיום צופים בכם מלמעלה אבא וכל החברים שאתם מזכירים ג'ימי ויוסקה קבקר ועוד. כולם עומדים ומצדיעים לכם באחוות לוחמים.

כבוד הוא לי שיכולתי גם אני להיות שותף למאמץ, ולתרום מנסיוני בתחום המשפט בכל הקשור לכתיבת ההסכמים ולעבודה מול קרן ירושלים ומול האמן, גדעון גרץ, ואני מודה גם להם.
אחתום באיחולי  בריאות טובה וחיים ארוכים לכל חברי העמותה ושנתברך בשלום,

דוד גילת


הזמנה לטקס חנוכת "שלהבת עציוני"

2 ביוני 2011
הנכם מוזמנים לטקס חנוכת "שלהבת עציוני" – יד ללוחמי חטיבת עציוני במלחמת העצמאות, שיתקיים ביום שלישי, 14 ביוני 2011 בשעה 18:00 בגן בלומפילד ברחוב דוד המלך בירושלים (התכנסות החל מהשעה 17:30).
הזמנה לטקס חנוכת "שלהבת עציוני"

הזמנה לטקס חנוכת "שלהבת עציוני"

 

הזמנה לטקס חנוכת "שלהבת עציוני"

הזמנה לטקס חנוכת "שלהבת עציוני"

הסדרי הסעה:

לבקשת רבים תושבי מרכז הארץ, אנו מעמידים לרשות המוזמנים הסעה באוטובוס הלוך וחזור. אתם רשאים כמובן לבוא עם בני משפחה וידידים, העיקר שתודיעו בהקדם את מספר הנוסעים כדי שנשריין לכולם מקום באוטובוס.
ההסעה תצא לירושלים ממתחם תחנת הרכבת ברחוב ארלוזורוב בתל אביב בשעה 16.00 כדי להגיע למקום האירוע לא יאוחר משעה 17.30. האוטובוס יחכה לנוסעים בכניסה לנתיבי איילון (ליד המקום שהיה פעם מסוף אל-על).
אנו ממליצים מאד להשתמש באוטובוס במקום במכונית פרטית, במיוחד בשל בעיות החניה בירושלים, וכן בשל הפקקים בכניסה לעיר. באוטובוס יהיה נוח מאד והוא יגיע עד מקום האירוע. להערכתנו, הוא יצא חזרה לתל אביב לא יאוחר מן השעה 19.30.
התשלום עבור כל נוסע- 50 ₪.
לבאים במכונית פרטית מומלץ לנסוע דרך טלבייה, לרדת ברחוב ז'בוטינסקי ולהמשיך ישר עד החניה במשכנות שאננים.
אם בכוונתכם לעשות שימוש בהסעה, אנא הודיעו בהקדם לרומק פיין: טל: 03-6428574 (נייד: 0506-516526), פקס: 072-2313556, מייל: feinj@012.net.il , או במכתב: רח' אופנהיימר 12, רמת אביב, ת"א 69395.


נאום יו"ר ועד העמותה בטקס חנוכת אתר הזיכרון לחטיבת עציוני

4 במאי 2011

קהל נכבד, משפחות הנופלים, חברים וידידים – ברוכים הבאים: חלמנו חלום והנה הוא מתגשם.
אנו, ותיקי גדוד "מוריה", מצאנו לנכון להקים אתר זיכרון לגדוד מוריה ולחטיבת "עציוני" שרבים, רבים מלוחמיה נפלו במלחמת העצמאות.
חטיבת "עציוני" כללה שלושה גדודים: "מוריה", "מכמש" ו"בית-חורון", שלחמו בירושלים במלחמת העצמאות.
עם תום הלחימה ושביתת הנשק התפרקו הגדודים, מבלי שהונצח פועלם.
ב-1994 הקימונו את עמותת ותיקי גדוד "מוריה" על מנת לכנס בספר את פעולות הגדוד. מאיר אביזוהר ז"ל, מלוחמי הגדוד, התנדב לכתוב את הספר, שיצא לאור
כחמש שנים מאוחר יותר.
בגמר כתיבת הספר, וכהשלמה לו, התנדבה חברת העמותה, דיצה ארד ז"ל, אחותו של מוסה סלומון שנפל בניסיון פריצה לעיר העתיקה, לערוך רשימה של הנופלים
בחטיבה כולה. הופתענו ממספרם הגדול – 572 לוחמים. צרפנו את הרשימה לספר כחלק בלתי נפרד ממנו.
בהמשך, ראינו לנכון להקים אתר זיכרון לגדוד "מוריה" ולחטיבה כולה.
הוחלט שאתר זה יתבסס על פסל מרשים אשר ימשוך קהל רב של מבקרים ובמיוחד בני נוער שיקבלו הסבר על הלחימה הקשה בירושלים המבודדת ועל חלקו
של גדוד "מוריה" ושל חטיבת "עציוני" בלוחמה הזו.
עבדנו על הפרויקט כשלוש שנים. אני בטוח שתסכימו עימי שהפסל מרשים ביותר. 
אני מבקש להודות לכל מי שעזר לנו בהקמת האתר:
לאמן גדעון גרץ – שלחם גם הוא בירושלים במסגרת הפלמ"ח, שעצב את הפסל, דחף ללא לאות קדימה ומצא פתרונות לכל בעיה. בלעדיו לא היינו מגיעים למעמד
זה.
תודתנו נתונה במיוחד למיקי כהן, שללא עצותיו הנבונות והתערבותו הפעילה בכל המגעים עם עיריית ירושלים ועם הקרן לירושלים, לא היינו מצליחים להקים את
האתר.
כמו כן ל"קרן ירושלים" שעזרה וקיבלה על עצמה את ביצוע הקמת האתר.
וכמובן – אנו מודים לחברי העמותה שלא חסכו מזמנם ומרצם להגשמת ההנצחה.
טכס זה נערך היום במסגרת מצומצמת ואנו נקיים בזמן הקרוב טכס ממלכתי בשיתוף פעולה עם עיריית ירושלים וצה"ל. אנו מקווים שגוף ממשלתי ייקח על
עצמו ארגון טכס זה, שינציח את גדוד "מוריה" ואת חטיבת "עציוני", שכה רבים מלוחמיה נפלו על הגנת ירושלים – בירת ישראל.
אנו מודים לכל אלה שהגיעו היום לקחת חלק בחנוכת האתר.

רומק פיין – יו"ר ועד העמותה


אתר הזיכרון לחטיבת עציוני

4 במאי 2011

לחברי העמותה ולחברים בחטיבת "עציוני" שלום רב,

סוף סוף תם ונשלם. לאחר שהצלחנו לגייס את כל הסכום הדרוש, חתמנו, בעזרתם הנדיבה  של עו"ד יעקב יולוס ועו"ד דוד גילת (שניהם חברי העמותה), על חוזה עם הפסל גדעון גרץ וכן על חוזה בנפרד עם "הקרן לירושלים".

הפסל נבנה בסין בפיקוחו של גדעון גרץ ששהה במקום כחודשיים וחצי. לפני כחודשיים הגיע הפסל באנייה לנמל אשדוד ומשם לירושלים. לפני כשבועיים הוצב הפסל בגן בלומפילד , במרכז אתר הזיכרון של חטיבת "עציוני". הוא עשוי מתכת, חציו ברונזה וחציו נירוסטה ומתנשא לגובה של 4 מטר.

גדעון גרץ היה פעיל לא רק ביצירתו של הפסל אלא גם בהצבתו במקום המיועד. הוא פיקח על העבודה במשך מספר ימים עד גמר הביצוע. לאחר זאת ביקש שנקיים טקס חנוכת האתר לפני חזרתו לפירנצה, וכך עשינו.

הטקס התקיים ב-30 במרץ במסגרת מצומצמת, בנוכחות חלק מחברי וועד העמותה, מוזמנים מהקרן לירושלים, מהעירייה ומטעם האמן. סה"כ כ-40 איש. מיקי כהן, חבר וועד העמותה, ניהל את הטקס בצורה מרשימה. במהלכו נשאו דברים: הפסל גדעון גרץ, דן נימרן (מנכ"ל הקרן לירושלים) ואנוכי. דברי מצורפים מעבר לדף. עלי לציין שכולם התפעלו מהפסל. אני מצרף את תצלום האתר בגן בלומפילד.

בימים אלה פנו אלינו מלשכת ראש עיריית ירושלים בבקשה לקיים טקס גדול לכבוד חטיבת "עציוני". הקימונו וועדה של חמישה חברים מהעמותה, ובראשם יהודה מרגלית, שיתאמו עם העירייה את מועד הטקס ואת אופן עריכתו. בכוונתנו לשתף בו את משרד הביטחון, צה"ל (חטיבת "עציוני" החדשה), בתי ספר, תושבי ירושלים, ותיקי "ההגנה", ותיקי "עציוני", וכמובן – את חברי העמותה.

פרטים נוספים יועברו אליכם בזמן הקרוב.

בברכה

רומק פיין

יו"ר ועד העמותה



ורדה שמיר: ליווי להר-טוב

26 בינואר 2011

להלן סיפורה של ורדה שמיר על הליויי להר-טוב ב-26 בדצמבר 1947, בו נפלו חברינו שמואל תשבי, דב שיינבלום ואלדד קישוני. יהי זכרם ברוך.

ליווי להר-טוב

ורדה שמיר באנדרטה לזכר שמואל תשבי, דב שיינבלום ואלדד קישוני

ורדה שמיר באנדרטה לזכר שמואל תשבי, דב שיינבלום ואלדד קישוני

האנדרטה לזכראלדד קישוני, דב שיינבלום ושמואל תשבי

האנדרטה לזכר אלדד קישוני, דב שיינבלום ושמואל תשבי


טקס קבורתם של הנעדרים מקרבות הקסטל

27 בדצמבר 2010

מצורף הדיווח של חברנו רס"ן (מיל') מוטקה אופיר מהטקס:

טקס קבורת נעדרי קרבות הקסטל


אזכרה ללוחמים בקרבות הקסטל – 30.11.2010

28 בנובמבר 2010

לידיעת חברי העמותה

ביום שלישי, 30 בנובמבר 2010, יתקיים טכס אזכרה לשלושה לוחמים שנפלו בקרבות הקסטל ומקום קבורתם לא היה ידוע.

היחידה לחיפוש נעדרים הצליחה לאתר את מקום קבורתם – הם קבורים בקבר אחים בהר הרצל.

הטכס יהיה רב משתתפים ויתחיל בשעה 13.00 בהר הרצל.

את העמותה שלנו ייצג מרדכי אופיר שהיה אחד הלוחמים בקרבות הקסטל.

אתם מוזמנים להשתתף בטכס.

בברכה,

רומק פיין

יו"ר העמותה