"הילד שהציל את ירושלים" – כתבה על הקרב על מנזר נוטרדאם

19 במאי 2016

כתבה ב"ישראל היום" – 6.5.2016


דיווח ב"זמן מבשרת" על פתיחת אתר הקסטל המחודש

19 במאי 2016

IMG_20160515_0001


פרשת מחלקת הל"ה – מצגת

27 במרץ 2013

פרשת מחלקת הל"ה – מצגת


התכתבות בין ד"ר דני פרימן לעורכת הראשית של ידיעות ספרים בעניין הספר תש"ח

16 במאי 2012

יום ראשון, 19 בפברואר, 2012
שלום גב' נטע גורביץ,
לאחר שקראתי את תש"ח, של יורם קניוק, הרשיני נא לשאול אם אתם גם מוודאים שהפרטים על האירועים אכן נכונים ?
אני מתיחס במיוחד לתאור הקרב על הקסטל שבו נהרגו נחום אריאלי ז"ל וחבריו, בהגנה על הנסיגה.
יורם קניוק כותב כי…." אני מבחין בכאפייה מהודקת בעקאל מוזהב סביב לה ומתחתיה איש מעוטר בחרב….."(עמוד 56 שורה 4 ) והתאור ממשיך וטוען שהאיש היה עבד אל-קאדר אל חוסייני.
כל התאור הנ"ל הוא המצאה של הכותב ואין לו כל קשר עם המציאות כי האמת היא,
שההתקפה של מאות הערבים הייתה על מנת לקחת את גופתו של עבד אל-קאדר אל חוסייני
שנהרג עם עלות השחר של אותו יום. הרבה שעות לפני אותה התקפה נהרג עבד אל-קאדר ע"י חייל שכינויו היה "קרמיול" , מגדוד מוריה של חטיבת עציוני (חטיבה 6 ) מפלוגה בפיקודו של מוטקה גזית, שנאלצה לסגת עקב ההתקפה הנ"ל, לאחר שאיבדה 31 מאנשיה בקרב; אחד מההרוגים היה אותו "קרמיול". אנשי הפלמ"ח מהגדוד החמישי בפיקודו של נחום אריאלי, הגיעו רק כאשר אנשי החי"ש מגדוד מוריה נאלצו לסגת, והם (אנשי הפלמ"ח) שהגנו בגופם על הנסיגה ושילמו בחייהם של 12 מהלוחמים.

אני מפנה אותך לספר המתאר את האירוע שבו נהרג עבד אל-קאדר בדייקנות, ונכתב ע"י חיים ליברמן שהיה ביחידת הקשר של חטיבה 6. שם הספר: "עשר שניות באפריל" בהוצאת דיונון מבית פרובוק, רח' שטראוס 3 ת"א.
צר לי על הפגיעה באנשים שנהרגו בקרב הזה לפי תאורו ה"דמיוני" של יורם קניוק.

בכבוד רב
דר' דני פרימן

לקרוא את ההמשך »


ורדה שמיר: ליווי להר-טוב

26 בינואר 2011

להלן סיפורה של ורדה שמיר על הליויי להר-טוב ב-26 בדצמבר 1947, בו נפלו חברינו שמואל תשבי, דב שיינבלום ואלדד קישוני. יהי זכרם ברוך.

ליווי להר-טוב

ורדה שמיר באנדרטה לזכר שמואל תשבי, דב שיינבלום ואלדד קישוני

ורדה שמיר באנדרטה לזכר שמואל תשבי, דב שיינבלום ואלדד קישוני

האנדרטה לזכראלדד קישוני, דב שיינבלום ושמואל תשבי

האנדרטה לזכר אלדד קישוני, דב שיינבלום ושמואל תשבי


פרטים על יהודה הריסון

27 בדצמבר 2010

אורנה ארליך, נכדתו של יהודה הריסון, שהיה בחטיבת עציוני ונפל במגרש הרוסים בעת הפגזה בתאריך 7.6.48 מבקשת פרטים על מה שקרה ביום זה.

אנא עזרתכם.

בתודה,

רומק פיין

 יו"ר העמותה


מקרבות הבלימה בירושלים (יצחק אלכסנדרוני)

4 ביולי 2010

ב- 18 במאי 1948 ניתנה פקודה לכבוש את מנזר נוטר-דאם. מבנה אבן ענק המזדקר כמבצר, מול השער החדש וחולש על העיר העתיקה ועל העיר החדשה. בפיקודי הייתה מחלקה של פלוגה ט' מחי"ש ת"א שתוגברה בכיתה ממחלקה תל-אביבית אחרת. מודיעין על היעד לא קבלנו.
התקרבנו ליעד מבלי להתגלות וחבלנים פוצצו את שער המנזר באמצעות בונגלור-טורפדו. כיתת התגבורת פרצה דרך השער, על אף האש החזקה מהבניין, והמחלקה בעקבותיה. ב- 19 במאי ב-0530 הושלם כיבוש המנזר, שבאגפו המזרחי שכן בית החולים הצרפתי. המנהל הצרפתי ד"ר באור, שהיה נפחד מאד, הניף דגל לבן ותלה דגל של הצלב האדום, על אף שבבניין עדיין היו שרידי הכוח הערבי הבלתי סדיר, חלקם מחופשים לחולים. המנהל דיווח על 112 פצועים ערבים, לוחמים ואזרחים, בתנאים קשים ומלאי המים והמזון אוזל.
בפרוזדורים היו מוטלות גוויות של 27 לוחמי האויב. 15 שבויים רוכזו במרתף להעברתם לעורף.
התחלנו בארגון ההגנה על המקום כשאש חזקה מונחתת עלינו מחומת העיר העתיקה, מרחק של כ- 50 מטר. האש כוונה לחלונות 300 החדרים שהיו פרוצים ועדיין לא בוצרו ומספר הנפגעים שלנו היה גדול. דיווחתי למטה קלשון צפון, למג"ד זלמן מרט ולסגנו לויצה שתחת פיקודו פעלנו, ודרשתי תגבורת, תחמושת, מקלעים ורימונים ובעיקר מומחה לביצורים וללוגיסטיקה. כתגבורת קבלנו את "פלוגת יהונתן", נערים בני 16-17 בעלי מוטיבציה גבוהה וסגל מפקדים מעולה ובראשם אלי זוהר ומפקד המחלקה נתנאל לורך. בלילה הופגז הבניין בתותחים משער שכם. ההפגזה עקרה אבנים מהמבנה המרשים ובקיעים נבעו בחדרים ובמדרגות.
כמומחה לביצורים נשלח אלינו אלחנן קליין (לימים מפקד חיל ההנדסה של צה"ל) שהביא אתו ממטה המחוז יחידת הנדסה שמילאו שקי חול לבצר את הפרצות ולהכין את החלונות לאשנבי ירי.

בינתיים הלגיון העבר-ירדני הגיע לירושלים וב- 20 למאי החל בהסתערות משולבת של שריון ורגלים לעברנו. ב-0630 הונחת עלינו מטר אדיר של אש והפגזה כבדה של תותחי 6 פאונד וירי מרגמות מדויק. בחיפוי זה התקדם משער שכם ברחוב סולימן טור משוריין כשמאחוריו חיל רגלים בטור ארוך, בתלבושת קרב וכובעי פלדה. שני המשוריינים הראשונים נושאי תותח 2 פאונד ומכונות ירייה "ויקרס" הגיעו לבניין, כשחיל הרגלים מתפרס מאחוריהם, ושיתקו שתי עמדות קדמיות שלנו.
הצלף אברהם לוי כשבידו רובה אנטי-טנקי שיתק את מנוע המשוריין הראשון ומהקומה השנייה הטילו עליו בקבוקי מולוטוב שהעלו אותו באש וארבעת יושביו נשרפו. אברהם נפגע מצרור כדורים ונשאר שרוע על הכביש ורק בלילה הצלחנו לחלצו. יתר כוחות השריון, כ- 6 משוריינים, נסוגו תחת חיפוי כבד לשער שכם. 8 שעות נמשך הקרב כשלנו 3 הרוגים וכ- 10 פצועים.
למניעת התקדמות השריון לעיר החדשה הוחלט לפוצץ את בנין הקונבנט הצרפתי הצמוד לשער החדש, ברחוב סולימן. מרט שלח 4 חבלנים שיחד עם 2 סיירים ניסו להגיע לבניין, אך נעצרו באש חזקה. למחרת בלילה הצלחנו בחיפוי חזק של כל הכלים להגיע ולפוצץ את המבנה, אך זה לא חסם לגמרי את דרך הגישה לעיר. אלחנן הציע לפוצץ את חזית נוטר-דאם הפונה למזרח מול החומה, כדי לעצור את הכוחות הכל כך עדיפים של שריון ורגלים של הלגיון. קבלנו את אישור מפקדת קילשון צפון והמחוז. נדרשה כמות עצומה של חומרי נפץ ונעשה גיוס החומר בכל ירושלים.
ב- 22 למאי תפסנו מחסה מחוץ לנוטר-דאם. 3 פיצוצים אדירים הדהדו בכל ירושלים וכרבע מהבניין חסם כל אפשרות פריצה בנתיב הזה למרכז העיר החדשה.
עוד בבוקר היה ניסיון של משוריין בודד, שמעליו דגל הצלב האדום, לפרוץ מהשער החדש לכוון בית החולים הצרפתי בחיפוי אש חזקה מהחומה. לוחמי פלוגת יהונתן שאיישו את אשנבי הירי בבית החולים הטילו בקבוקי מולוטוב על המשוריין שיושביו נשרפו בניסיונם להימלט. הניצחון הזה היה כולו של פלוגת יהונתן.
ב- 23 במאי ספגנו הפגזות שגרמו לבקיעים בקירות האבן וגושי אבן חסמו את המעברים במסדרונות. כדורים חודרי שריון נורו מהחומה לעבר החלונות שמהם השיבו אנשינו אש ומספר הנפגעים שלנו גדל. באותו יום זכינו למספר ביקורים. כל מפקדת קילשון, מפקדת הראל עם יצחק רבין שלא חסך דברי שבח, וכן משה שרת עם פמלייתו. זה בהחלט עודד אותנו.
קבלנו עוד 2 מחלקות ממחוז ירושלים ומרגמת דווידקה שהוצבה ליד "בית חברת התנ"ך".
התברר שההפגזות הקשות שמשו ריכוך לקראת ההתקפה הגדולה שנערכה למחרת.
ב- 24 למאי ב- 0700 נפתחה אש כבדה של תותחים ושריון ואש מחומת העיר העתיקה, ששיתקו כמה מעמדותינו ואילצו את לוחמינו לחפש עמדות חליפיות. תחת מעטה של ענני אבק ואש עברה הצעקה שהלגיון נמצא בחורשה הצפונית בחצר נוטר-דאם. עליתי לקומה השנייה ולעיניי נתגלה מחזה קשה, שורות שורות של לגיונרים, בתרגולת קרב, מתקדמים בקפיצות בין העצים כשהם יורים אש מקלעים מהאגפים ורובים מכודנים בשורות הראשונות. הורדתי את כל הכוחות למטה, יחידה אחת של נחום בן-חור שהיה מפקד מצטיין, נשלחה לחסום את הכניסות. הנשק המסייע: בזה ו-3 מקלעי לואיס הוצב באשנבי הירי לכיוון החורשה והחצר הצפונית. יהודה פטרושקה (שמיר) ויחידתו הוצבו באגף הצפוני- מערבי, כך שיכולנו לכסות באש את התקדמות האויב לפריצה לתוך נוטר-דאם. מחלקת לגיונרים שהגיעה מול הכניסה לבנין חוסלה באש, כולל רימוני יד. באותה עת נורו 3 פגזים מדווידקה. שניים נחתו ליד טור של הלגיון וגרמו לקטל רב וצעקות אימים בערבית. מרט שנזעק בעת הקרב הגדול עמד על הצורך בתגבורת נוספת ובתוספת של רופאים וחובשים. התמונה של חיילי הלגיון בשורות מסודרות, ממושמעים עם כידונים נוצצים רצים אל מותם לא תשכח ממני. הקרב הקשה הסתיים בערך ב- 1700 כשתצפית הגג דיווחה שמתבצעת נסיגה וטור השריון נסוג לשער שכם. נראו גם נושאי אלונקות רבים. את ההרוגים הם השאירו בשטח. אלו היו אנשי הגדוד השלישי של הלגיון בפיקודו של האוסטרלי מייג'ור ביל ניומן, שהכין את הגדוד לפריצה לירושלים היהודית והגיע עד ל-50 מטר מהיעד וגדודו התנפץ לרסיסים.
כיצד עמדו כ- 100 לוחמים, כולל פלוגת יהונתן, מול כוח עדיף של רגלים ושריון? אולי רק בזכות "אין ברירה", כי נוטר-דאם היא העמדה האחרונה לפני מרכז ירושלים היהודית.

יצחק אלכסנדרוני
מפקד כוח תגבורת חי"ש ת"א לירושלים שכבש את מנזר נוטר-דאם