אחרית דבר

הנה כי כן מבצע "יקב" ציין את סיום הקרבות בעיר ירושלים ובסביבתה. חלפה שנה מיום שקבוצת אנשי חי"ש מתנדבים – סטודנטים ועובדים – נקראה אל הדגל, ובמהלך תקופה קצרה זו הפכה למבנה גדודי סדיר בצבא ההגנה לישראל. הגדוד קלט מאות רבות של עולים מרחבי הפזורה, ועמד בגבורה במערכה עקובה מדם, להגנתה של העיר ירושלים, להרחבת גבולותיה, ביצורם וייצובם.
ביום 23 באוגוסט 1948 הוכרז על הפוגה בקרבות – ההפוגה השנייה, אשר הובילה כעבור מספר חודשים להקמת ועדת שביתת הנשק עם ממלכת ירדן, ובהמשך להתוויית הקו שהפריד בין הצדדים – בהסכם שביתת הנשק ברודוס ב – 3 באפריל 1949.
עם שוך הקרבות, בראשית 1949, הועברו פלוגות בגדוד לתפקידי שמירה והחזקת "הקו הירוק" במרחב פיקוד המרכז, ובמחצית השנייה של שנת 1949, ל"פלוגות משמר גבולות – מוריה". הייתה זו יחידה עצמאית לאורך הקו, כאשר מפקדת הגדוד משמשת כמפקדה לוגיסטית ומתאמת בלבד.
אותה עת, ובהתאם לפקודות צה"ל, השתחררו מן השירות סטודנטים, בעלי משפחות ולוחמים בגיל מבוגר יותר.
ב-15 בפברואר 1950 פוזרו כל יחידות גדוד "מוריה", וחיילי הגדוד הנותרים הועברו לגדוד חטיבת "גבעתי". בכך מסתיים סיפורו של הגדוד.
קרבות גדוד "מוריה" במלחמת העצמאות הן קורותיה של ירושלים וחילוצה מן המייצר. ואכן ירושלים חזרה למעמדה ההיסטורי ב-13 בדצמבר 1949, כאשר ממשלת ישראל הכריזה עליה כעל בירתה.