התכתבות בין ד"ר דני פרימן לעורכת הראשית של ידיעות ספרים בעניין הספר תש"ח

יום ראשון, 19 בפברואר, 2012
שלום גב' נטע גורביץ,
לאחר שקראתי את תש"ח, של יורם קניוק, הרשיני נא לשאול אם אתם גם מוודאים שהפרטים על האירועים אכן נכונים ?
אני מתיחס במיוחד לתאור הקרב על הקסטל שבו נהרגו נחום אריאלי ז"ל וחבריו, בהגנה על הנסיגה.
יורם קניוק כותב כי…." אני מבחין בכאפייה מהודקת בעקאל מוזהב סביב לה ומתחתיה איש מעוטר בחרב….."(עמוד 56 שורה 4 ) והתאור ממשיך וטוען שהאיש היה עבד אל-קאדר אל חוסייני.
כל התאור הנ"ל הוא המצאה של הכותב ואין לו כל קשר עם המציאות כי האמת היא,
שההתקפה של מאות הערבים הייתה על מנת לקחת את גופתו של עבד אל-קאדר אל חוסייני
שנהרג עם עלות השחר של אותו יום. הרבה שעות לפני אותה התקפה נהרג עבד אל-קאדר ע"י חייל שכינויו היה "קרמיול" , מגדוד מוריה של חטיבת עציוני (חטיבה 6 ) מפלוגה בפיקודו של מוטקה גזית, שנאלצה לסגת עקב ההתקפה הנ"ל, לאחר שאיבדה 31 מאנשיה בקרב; אחד מההרוגים היה אותו "קרמיול". אנשי הפלמ"ח מהגדוד החמישי בפיקודו של נחום אריאלי, הגיעו רק כאשר אנשי החי"ש מגדוד מוריה נאלצו לסגת, והם (אנשי הפלמ"ח) שהגנו בגופם על הנסיגה ושילמו בחייהם של 12 מהלוחמים.

אני מפנה אותך לספר המתאר את האירוע שבו נהרג עבד אל-קאדר בדייקנות, ונכתב ע"י חיים ליברמן שהיה ביחידת הקשר של חטיבה 6. שם הספר: "עשר שניות באפריל" בהוצאת דיונון מבית פרובוק, רח' שטראוס 3 ת"א.
צר לי על הפגיעה באנשים שנהרגו בקרב הזה לפי תאורו ה"דמיוני" של יורם קניוק.

בכבוד רב
דר' דני פרימן

יום שני, 20 בפברואר 2012
ד"ר פרימן היקר
קראתי בעניין רב את מכתבך ואני מבינה היטב את הטענה שאתה מעלה. עם זאת, תש"ח הוא ספר סיפורת, שאמנם מבוסס על אירועים מציאותיים אבל נוטל לעצמו את החירות האמנותית שהיא מיני ובי אבן היסוד של היצירה הספרותית, ומערב מציאות ובדיה בטקסט שאין לו כל כוונה ושאינו מתיימר להוות תיעוד היסטורי מדויק או מחייב. עמדה זו של הטקסט ברורה הן מעצם הז'אנר שבו נכתב, והן מנוסחת בבירור על ידי הסופר עצמו בביטויים כגון "ואולי חלמתי את הכול", "אני לא בטוח מה אני זוכר באמת, הלוא איני סומך על הזיכרון, הוא ערמומי ואין בו אמת אחת ויחידה", "היה או לא היה, כך או אחרת." התיאורים של יורם קניוק בספר אינם מתיימרים להיות "נכונים", אולם בכל מקרה אני מקווה שתוכל להבין שאין בהם כל כוונה לפגוע בזכר הנופלים.
בכבוד רב,
נטע גורביץ

‏יום ראשון, 26 בפברואר, 2012
שלום גב' נטע גורביץ,
אני מודה לך מאד על תשומת הלב ועל שהיגבת לדברים שכתבתי.
הסתבר לי, כי יורם קניוק דיבר עם חיים ליברמן שכתב את הספר "עשר שניות באפריל" שאותו הזכרתי.
לכן, "איבוד הזכרון " של מר יורם קניוק הוא תירוץ שמאפשר לו לבחור מה הוא רוצה לפרסם ומה להסתיר .
טענותי הן בנוגע לגישה הניהיליסטית שלו שמשתמעת כחוסר כבוד לאנשים שאכן הרגו את עבד אל-קאדר אל חוסייני לפני עלות השחר של אותו יום.
אכן, הסיפור הציני של מר קניוק על הקרב בצהרי אותו יום על דמות "עטורה "… בכפיה מהודרת, מהודקת בעקאל מוזהב סביב לה ומתחתיה איש מעוטר בחרב, ומשה צועק תראו את זה, יעני רודולף ולנטינו והבוק ג'ונס צועק באנגלית hello boys…. , נשמע בלתי אמין. הרי שתי מילים אלו הן שעבד אל-קאדר אמר ל"קרמיול" לפני שקרמיול ירה בו וזה קרה לפני עלות השחר וכמה שעות לפני הקרב שמתאר מר יורם קניוק.
הביטוי הנ"ל באנגלית מוכיח כי מר קניוק זכר את הסיפור האמיתי של חיים ליברמן; לכן, הסיפור ה"מקושקש" הוא זלזול ב"קרמיול" וחבריו, שלאחר מכן נהרגו עת שצבאותיו של עבד אל-קאדר הסתערו כדי לקחת את גופתו ומיד הסתלקו מהקסטל כדי לקבור אותו ליד חומת העיר העתיקה.
לצערי, כתיבתו של מר קניוק גורמת לילדי ולנכדי, שכולם שירתו ומשרתים בצה"ל בסדיר ובמילואים, להאמין לסיפורת מעוותת וניהיליסטית של הספר "תש"ח" שמקנה מורשת מוטעית לדורות הבאים כמו לילדי ולנכדי הנ"ל.
לידיעתך, פינוי ההר ע"י הערבים היה לדעת רבים מאתנו גורלי לעמידתה של ירושלים.
דוד בן גוריון הגיע לירושלים לסדר פסח עם חיילי גדוד "מוריה".בערב שבת 24 באפריל 1948, עת העיר הייתה עדיין במצור, כי רצה לדעת מה קורה בה. משום מה בחר קניוק לעוות את האירועים הקשים והחשובים ב"קשקוש" על רודולף ולנטינו ועל איזה משה חסר דמות שירה בו, ובאותה עת שיבח רק את המ"פ נחום אריאלי וחבריו שבאו מהגדוד החמישי בקרית ענבים ללחום על ההר ונאלצו להגן על הנסיגה. 12 מהם נהרגו יחד עם 31 חיילי "מוריה".
בברכה
דני פרימן