פתח דבר

ספר עלילות גדוד "מוריה" בתש"ח מבוסס על סיפורם של לוחמים, שיובל שנים אחרי מלחמת העצמאות מצאו לנכון ולחובה להוציא לאור את קורות חלקם במערכה הגורלית על ירושלים.
העלילה הנפרשת בחמישה-עשר פרקי הספר, מתמשכת על פני עשרת חודשי המערכה על בירת הארץ ומבואותיה, מפרוץ הלחימה במרכז המסחרי בירושלים ועד לניסיון לכבוש את מתחם בית-ג'אלה, באוקטובר 1948.
ראשיתו של הספר – כאשר לוחמי הגדוד – מתנדבי החי"ש הירושלמי (חיל השדה של ה"הגנה"), זה עתה גויסו וחשו לחסום המון ערבי שעלה על המרכז המסחרי בירושלים, המשכו – אירועי המלחמה בתוך העיר ובישובים היהודיים שבמבואותיה – גוש עציון, ועצירת צבאות הפולשים, המצרים והירדנים.
במהלך חודשי הקרבות שכל הגדוד מאות מטובי בניו ובנותיו בכל גזרות הלחימה, חברים וחברות יקרים, חלקם מבני ירושלים וחלקם אשר חשו לעזרתה מאזורי הארץ האחרים, שדמותם הקורנת מסירות והקרבה מלוות את קרוביהם וחבריהם לנשק, וזכרם אינו מש מנגד עינינו. להם ולמאות מפצועי הגדוד ששרדו והחלימו – לכולם מהווים הדפים שלהלן ספר הנצחה.
את הביטוי העליון להכרה בגורליותה של המערכה על ירושלים נתן דוד בן-גוריון, ערב המערכה על כיבוש "הקסטל" באומרו: "אם ניפול בירושלים – אנו עלולים ליפול בארץ כולה".
מלחמתו של גדוד החי"ש הראשון, העתיד להיקרא גדוד "מוריה", תחילתה נגד ערבים מקומיים, שנעזרו במתנדבים מארצות ערב השכנות, והמשכה – מלחמה נגד יחידות סדירות של הצבא המצרי והלגיון הערבי העבר-ירדני. לכאורה סיפורו של גדוד אחד, ואולם למעשה סיפוריו של החי"ש הירושלמי, שכן גדוד החי"ש השני (גדוד "מכמש") שהוצב ברובו ביישובים שמסביב העיר, התרסק עם נפילתם, ואילו גדוד החי"ש השלישי (גדוד "בית-חורון"), שקם בעיצומה של המלחמה, משתלב בנקודת השיא של הספר שלפנינו.
כחוט השני נשזרת בין פרקי הספר עובדת פיצולו של הגדוד, ועמידת יחידותיו מול כוחות עדיפים של האויב. למרות הפיצול, בולטת הזדהות מופלאה של חיילי יחידות המשנה עם הגדוד כולו ועם שליחותו, שבאה לידי ביטויה המוחץ במלחמתם של לוחמי החי"ש הירושלמי בגוש עציון, ברובע היהודי של העיר העתיקה, במשלט הקסטל, בשכונת מקור-חיים, ברמת-רחל, ובמבואותיה הצפוניים של העיר.
אין בכוונת הספר להמעיט מחלקו של הפלמ"ח בכל הקשור למלחמה על הדרך לבירה ובתוך העיר, מלחמה קשה ועקובה מדם. בירושלים היו היחסים בין אנשי הפלמ"ח והחי"ש מורכבים. מספר שבועות אף היה הגדוד תחת פיקודו של מטה חטיבת "הראל" ולוחמיו ענדו את סמל השיבולים והחרב. עם זאת, במשך שנים לא בא לידי ביטוי נאות חלקו של גדוד "מוריה" בקרבות ירושלים וספר זה בא לתקן את המעוות.
אף שנכתב לא מעט על המלחמה בירושלים בתש"ח, סיפור "מוריה" עשוי לשפוך עליה אור נוסף ומלא יותר, בזכות סיפורם של חיילי הגדוד שלחמו מראשיתה של המלחמה הגדולה, ועמדו במערכות שריתקו את תשומת הלב הכללית. אך סיפורם נשאר ברובו עלום עד היום הזה.
הספר שלפנינו מבוסס על ראיונות, עדויות אישיות, כתבי הנצחה, ובעיקר – תיעוד של עבודת מטה, ניהול מבצעים, מכתבים, מברקים, ויומני מלחמה.
מבחנו של הספר הוא בהצלבת העדויות והגרסאות השונות ובניסיון הבלתי נלאה לקביעת העובדות לאשורן, במיוחד באותם קרבות ואירועים שכללו יחידות מגופים שונים (חי"ש ופלמ"ח בסן-סימון, בקסטל וכד').
לפתח סיפורי הלחימה אורבת סכנת הגלישה לדברי רהב, הקורא הבלתי משוחד ישפוט אם אכן הצלחנו לעקפם בפרקי הספר.

חובה נעימה היא לי להביע תודה למוסדות ולאישים שסייעו בעבודה זו:
תודה לאורי ביתן, דוקטורנט מאוניברסיטת חיפה, שקיבל על עצמו וביצע בנאמנות את איסוף החומר מהמקורות הרבים והמגוונים, נבר בארכיונים ובספריות, ראיין את ותיקי הגדוד ואת אנשי פלמ"ח-הראל, והכין – תוך גישה ביקורתית ובנאמנות לכללי הדיסציפלינה ההיסטוריוגרפית — חומר רקע לספר זה.
תודה מכל הלב לחיה וולובסקי, גמלאית של ארכיון צה"ל, ששירתה כחיילת בגדוד "מוריה" והעמידה לרשות המחבר חומר תעודתי למכביר, ולמרים רופין-תמיר, גם היא מותיקי הגדוד, על ביצוע ראיונות עם אחדים מהלוחמים.
תודה לצבי (צביקה) מדניק וליהושע לוקס מספרית החוג לגיאוגרפיה של אוניברסיטת תל-אביב, על עזרתם הרבה בהשאלת המפות המקוריות מהתקופה המנדטורית וממלחמת תש"ח, שסייעו לנו להכנת המפות לספר זה.
יבואו על הברכה שני חברי העמותה, משה (מוסה) ירקוני, ויצחק (פיצי) רוזנר, על ששרטטו והכינו לדפוס, במאמץ רב ובכשרון, את כל מפות הקרב.
הערכה מיוחדת ותודה מקרב לב, לאדריכל יונה פיטלסון, חבר העמותה, ולגיאוגרף טל סלע, שניהם ממשרד "פיטלסון שילה יעקובסון – אדריכלים", שהתקינו בהתנדבות את כל המפות המופיעות בספר.
תודה לברונו סרודיו, חבר הנהלת העמותה ו"שר האוצר" שלה, שליווה בנאמנות את הוצאת הספר.
תודה חמה לחברי העמותה שעברו על החומר הכתוב, תיקנו, העירו הערות וסיירו באתרי הלחימה על מנת לאמת עובדות.
ואחרון אחרון חביב – לרומק פיין, היו"ר הנוכחי של העמותה, שיזם את כתיבת הספר והקמת העמותה. ללא מאמציו הבלתי-נלאים, לא היה ספר זה רואה אור.

מאיר אביזוהר